פחד

הדרגה הקטנה ביותר שבעל הבית יפתָח את התענוג במאכלים, ויפתח את היחס שלו כלפי האורח, היא דרגה גדולה מאוד. כלפי האורח זה דרגה גדולה מאוד. זה משהו חדש, שבזמן ההסתרה לא היה מרגיש, איך הוא יכול להכין את עצמו שיהיה מוכן מראש לפתח יחס לבעל הבית, כמו שבעל הבית אליו באותה המדרגה הראשונה. שאם יתגלו הטעמים, הוא ידע, הוא כבר מוגן להתייחס אליהם רק כאמצעי לקבל אותם ולבנות מעליהם אהבה לבעל הבית. איזה הכנה צריכה להיות אצל אורח. אז מתוך ההכרחיות הזאת, שהצמצום ומסך הם יהיו קודמים לגילוי האור, לגילוי הבורא, מהכרחיות הזאת אנחנו מגיעים ליראה. שזה העיקר. שבאמת "יראת ה' היא יוצרו". שאם אדם מפתח בו תכונת היראה,פחד , שלא יכול להשפיע לבורא, ההרגשה הזאת בכל רגע ורגע, שאם בורא יתגלה אני לא אהיה מוגן, אני לא אוכל להחזיר לו, הפחד הזה הוא ההכנה לגילוי הבורא. בכל המדרגות. אלא ודאי שבכל מדרגה ומדרגה באופנים שונים, בעוצמה שונה. אבל הוא בעצם התנאי, שאם אדם רוכש אותו, אז כבר הוא מוכן לגילוי הבורא. ולכן אנחנו מסודרים בדרגת ההכנה לעולם הרוחני שנקראת "העולם הזה", שבו, במצב שלנו, בדרגה הזו, יש כל התנאים כדי שאנחנו מתוכם נוכל לייצב בנו תכונת הארה. כמו ש"זוהר" מסביר לנו כמצווה ראשונה, ש"פקודה קדמא" היא יראה לא מהעולם הזה, לא מפחדים וחרדות הגשמיים, שאדם מלא בהם, ובכל רגע ורגע נמצא בפחד מה יקרה לי, מה יכול להיות, מה היה, מה יהיה, איתי, עם הקרובים, ועוד ועוד, שאנחנו חיים כל הזמן בפחד. אנחנו בהרבה מקרים לא מודעים לזה, אבל זה מה שמייצב אותנו כל רגע בחיים. ולרכוש במקום פחד הזה צמצום, זאת אומרת לשים עליו צמצום על הפחד דווקא, ולבנות מעליו פחד הנכון, האם אני יוכל להשפיע לבורא, אם יתגלה לי ההטבה, האהבה שלו. אם בונים במקום פחד גשמי פחד רוחני, אז בזה מתקנים את הכלי. וכדי לעבור מפחדים הגשמיים לפחדים רוחניים, נברא העולם הזה, שבו אנחנו יכולים להתאמץ. פחדים גשמיים לא חסרים לנו, כל רגע ורגע אדם נמצא בהם, זה נקרא "הקיום הגשמי שלנו" שלא יחסר לי, שאני אוכל למלאות את עצמי, שלא יזיקו לי, שלא יפגעו בגאווה, בכבוד, הכל זה פחדים. כל החושים שלנו הגשמיים הם קיימים מתוך פחדים, שאני שומר על גבולי, כדי לא לתת לאף אחד לפרוץ לתוכו. והעבודה שלנו היא הפוכה. לפרוץ מעל הגבול שלנו החוצה. לפתוח את עצמנו ולהתכלל באחרים. בצורה כזאת אנחנו שוברים את הגבולות שפחדים מציירים אותם, את הגבולות האלה. גבולות הפחד מצייר לנו דמות שלנו, הגוף שלי, עם כל מה שיש. ואחר כך הגבולות סביב הגוף, קרובים, בית, ועוד ועוד מעגלים, יותר חיצוניים, זה הכל הפחד מצייר לי. החושים שלי עובדים רק אליו. פחד שלא יחסר. ואם על ידי הסביבה האדם מקבל כוח משיכה לצאת מעצמו, מתחיל להרגיש עד כמה שטוב יכול להיות מחוצה לו, אז הוא מתחיל להשתמש בכוח הסביבה כדי להגיע לצמצום בפחד הגשמי שלו, ולהגיע לפחד הנכון, ליראה הנכונה, יראת ה', שרק דואג איך אני יוכל להשפיע לו אם הוא מתגלה כמשפיע לי. אם דאגה שלו היא כזאת, אז כבר הבורא נותן לו את המסך, זה נקרא "יראה הנכונה", ומתגלה אליו. שעור דקה 21:26