תלמידיו של רבי שמעון, בתחילת קריאת ה"זוהר" הרגישו את עצם כשונאים זה את זה. לאחר הכנה רבה כשרוצים להתחבר מגלים את האמת. למה רוצים להתחבר? להיות המקום לגילוי הבורא. בשביל מה לגלות את הבורא? כדי לעשות לו בזה נחת רוח. אנחנו צריכים להשתדל להרגיש את כל הרצונות של כל החברים בכל אחד מאיתנו. אני רוצה להרגיש את כל הרצונות יחד שנמצאים בי בחיבור, ובחיבור כזה הנכון, שבו מתגלה הבורא. אני רוצה שזה יקרה כדי לעשות לו נחת רוח. נחת רוח שייך לכוונה.לעשות נחת רוח. במה? בזה שנותנים לבורא מקום להתגלות. איך אנחנו יכולים לגלות אותו? לפי חוק השתוות הצורה בכלים דהשפעה. מאיפה יש לי כלים דהשפעה? לי אין. אבל אם אני מצרף אלי רצונות החברים אז יהיו לי. היכן נשמרת אותה הכוונה, אותו הרעיון, אותה ההתחייבות של האורח להגיע להידמות לבעל הבית ? באור העליון. ברגע שהנברא, מלכות דאין סוף קיבלה התחייבות שהיא רוצה להגיע להשתוות הצורה, שלא מסוגלת להיות בבושה, שזה שורף אותה וזה רצון שלה שהיא עכשיו מרגישה, הוא החזק ביותר מכל היתר הרצונות. שיש בה רצונות ליהנות, יש בה שם כל מיני דברים. אבל היא רוצה עכשיו רק דבר אחד, להתפטר מהבושה, אני רוצה לאהוב אותו כמו שהוא אוהב אותי, זה בשבילי מעל הכל. האור העליון מקבל את הלבוש שלה, הפּנייה שלה מתוך אהבתו אליה כרצון שלו. הוא מתלבש ברצון שלה, בהחלטה שלה להגיע לדבקות ועכשיו בכל הפעולות שלו הוא מתייחס אליה בצורה כזאת. כמו שעם הילד שלך מאוד מאוד רוצה משהו ורוצה משהו טוב ומאוד רוצה ולא מסוגל, אבל הוא בטוח שרוצה כל הפעולות שלו לעשות לכיוון זה, אתה מתלבש ברצון שלו ומתחיל בכל שלב ושלב, בכל צעד ושעל לעזור לו לקיים. על זה כתוב כך שהבורא מסכים עם הפעולה הזאת של הנברא וכבר לוקח את התנאי הזה על עצמו.
קבלה לעם 10-9-12 שעור ראשון
"כל מה שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון". מה הוא גורם לו? בראש הוא גורם לעליון כוונות, פעולות כלשהן ואז זוכה בו בזה שהוא כולו מדמה את עצמו לעליון, שהוא מקבל צורה של העליון. בכמה שאני יכול להשפיע לעליון, אותה צורת ההשפעה מתלבשת עלי. אלה דברים לא פשוטים. מה אני יכול לתת לעליון? אני נותן לעליון את הרצון שלי, את הכוונה שלי, להיות כמוהו. זה בעצם הדבר הכי גדול שאני יכול להראות לו. בזה שאני מראה לו שאני רוצה להיות כמוהו בכל הכוח שלי, כמה שאפשר, מה אני מדגים בזה? שהוא בעיני גדול, שהוא בעיני שלם, שהוא בעיני דוגמה, שכל הכוונות והרצונות שלי הן רק במקצת להדמות לו. אין לי עוד שום דבר בחיים. וזה מעל הרצון האגואיסטי, מעל כל ההפכיות שיש. ואז אותה צורה שאני לוקח ממנו במקצת ואני בונה אותה בראש, אותה צורה שאני אחר כך מבצע בגוף בפועל, שם אני נקרא שנמצא בדבקות עמו, כי עשיתי מעצמי אותה הצורה. הצורה עצמה, מפני שאני רציתי להדמות לו, היא דומה לו, ולכן היא מקבלת גם כוח המילוי, כוח החיות ממנו. אני מתחיל להרגיש באור פנימי מה זה נקרא להיות בורא, את הסטטוס הזה. אני נמצא עמו בדבקות כך שאני לא מתבטל, אלא אני מתוך עצמי גם משיג אותו, מרגיש אותו, נמצא במקומו. בניתי בתוכי בדיוק אותו המצב כמו שהוא נמצא. לכן קורים בתוך הפרצוף השגה ודבקות ואהבה, מפני שאני מראה לו שאני מצמצם כל מה שלא מכוון אליו. ואת כל הרצונות שלי אני מסדר רק לפי המידה שהם יכולים לבנות ממני דוגמה שלו. זה התענוג שאני מראה לו, נותן לו. זה מה שאנחנו אומרים שכל התפילה צריכה להתחיל מההודיה, מגדלות הבורא, שזו תחילת הפעולה.
קבלה לעם 6-9-12 שעור שלישי