FANDOM


החוק העיקרי של ההתקשרות בין חלקי הטבע, הוא חוק "השתוות הצורה". אם יש שני אובייקטים נפרדים, בכמה שיש ביניהם משהו משותף בכך הם נמצאים בקשר, בהתפעלות, בהשפעה הדדית, ואחרת לא יהיה. אני נמצא ברצון לקבל בלבד, ויש את האור העליון. הרצון לקבל לא מיועד לקבל מהאור העליון כלום, הוא לא מיועד להיות מושפע ממנו, אלא רק מנותק ממנו. זה מה שהיה צריך להיות. אפילו את החושך לא היינו צריכים להרגיש. אלא מה כן נעשה? נעשה ממש מין תיאטרון, איזו צורה שקרית כזאת שנקראת "העולם הזה". מאחורי כל הספרות, הספירה הפנימית ביותר, שבה נמצא הרצון לקבל המנותק מהרוחניות, מנותק מהאור, מנותק מהחושך, מהכל, הוא מרגיש שנמצא באיזה קיום. ובזה אנחנו עכשיו נמצאים. כי זו העתקה מִהדרגה הרוחנית. ולכן נתנו לנו כאן לכן משחק, שבכמה שאנחנו משתדלים, אחר כך מתוך זה באים לרוחניות. למה? כי ההשתדלות שלנו לא שווה שום דבר, חוץ מכך שאני משתדל, את הכוחות אני צריך לתת. ואז כנגד הכוחות שלי, אני מעורר עליי מרחוק, מבחוץ, את האור המחזיר למוטב. אבל באמת לעולם שלנו אין שום קשר עם הרוחניות, ולכן כל ההתקדמות שלנו היא בצורות כאלה שבהן אנחנו לא נמצאים בקשר, ולא יודעים, ולא מבינים. מה לעשות? תעשה את הפעולות שאומרים לך כדי לעורר המאור המחזיר למוטב. תעורר אותו עליך וזה יעזור לך, ואם לא תעורר אותו הוא לא יעזור. בשכל לא תעורר אותו לעולם. אלא רק בצורה אחת, שאתה נכנע כלפי הקבוצה שהיא תהיה לך הסביבה מכל העולם הזה. מכל הספירה הזאת שנקראת "העולם הזה" נתנו לך קבוצה, אם כלפיה תעבוד נכון, תצא החוצה לעולם העליון. ואם לא תעבוד , אז לא. קבלה לעם 9-10-12 שעור זוהר

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.