אנציקלופדיה קבלית Wiki
Advertisement

יש רצון לקבל שנברא על ידי האור, על ידי תכונת ההשפעה, וצריך להגיע להשתוות הצורה עימו. למרות שהוא רצון לקבל, הוא צריך להגיע לצורתו החיצונית דלהשפיע על ידי זה שקונה כוונה על מנת להשפיע על כל הפעולות שלו. מתוך זה שיש מצב קבלה ומצב השפעה כלפי הרצון לקבל, שנמצא במצב מסוים בכוונות מקולקלות, ומקווה למצב הבא, שיהיו כוונות יותר מתוקנות, אז אנחנו אומרים שהוא נמצא בתהליך של הליכה או עליה במדרגות. ותמיד נמצאת בו התרשמות משני מצבים, המצב המצוי, הנוכחי, שנקרא ʺידיעהʺ. מי אני, מה אני, כמה חסר לי עכשיו, מה חסר בדיוק, ממה אני מתפעל, למה אני נמשך. וזה בהרגשה, הוא חייב לבדוק את הכל לפי הכלל, ʺאין לדיין אלא מה שעיניו רואותʺ,[1] בצורה כמה שיותר בלתי תלותית, [אובייקטיבי]ת. והמצב אליו הוא משתוקק, איך שמסוגל לתאר אותו, שנקרא ʺאמונהʺ. שהוא בודק את מצבו מצד העליון, למה מדרגה יותר עליונה עיצבה בו מצב נוכחי כזה, שמרגיש את עצמו בחיסרון, חוסר אונים וכולי. ואז כשהוא רוצה להידבק לעליון או למדרגה יותר עליונה או להרגיש איך היא מאירה לו למצב הנוכחי, אז הוא נמצא באמונה למעלה מהידיעה שלו, זה נקרא ʺאמונה למעלה מהדעתʺ. שאז צריך לקבל הכל בשלמות, הכל עושה העליון, הכל נותן העליון, ואני צריך להיות מרוצה מזה שהוא נותן, בעיניו זה דבר הראוי לי, אז אני מקבל את זה ללא שום ביקורת. כך צריך להיות בשני המצבים, לכן את שניהם צריכים, אמת ואמונה. [1] ʺאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואותʺ (סנהדרין ו', עʺב)

14.2.2013 הכנה

Advertisement